בהמשך לפוסט הקודם שהציג אריזות המשקפות מציאות, נבחנה עכשיו אסטרטגיה נוספת – חזיתות האריזות משלבות אימאג’ים של פירות המזוהים מאד עם צבעיהם, (בננה צהובה, תות אדום, תפוח ירוק ותפוז כתום) שעברו שינוי צבעוני מהותי. המעבר לידן גורם לנו לעצור ולבדוק מה קורה פה.
אסטרטגייה
האריזות מבוססות על חריגה מהתבנית המוכרת. מכיוון שאנו מורגלים כל כך בצבעיהם הטבעיים של פירות אלו, צילומים מקוריים המשתלבים בתבנית מוכרת לא היו גורמות לנו לתשומת לב מיוחדת, המח מעבד את המידע ומיד משליכו, אם אין בו עיניין. (זכרון חזותי לטווח קצרצר או זכרון איקוני).
מה שגורם לאריזות הללו לתשומת לב מיוחדת הוא השינוי, התבנית השתבשה, דורשת התיחסות מיוחדת, אנחנו לא מבינים אותה ולכן המוח נכנס לפעולה. השינוי בתבנית גורר גם התיחסות רגשית למוצר, זה מגעיל אותי, אני מרגיש שינוי “בטעם”, החיבור הרגשי שמתקשר עם האריזה מעביר את המידע לזכרון לטווח ארוך ולא מאפשר להתעלם ממנו.
המסר המשלים את המוצר מעלה גם הוא שאלות: מה הם צבעים טבעיים? או מה טבעו של הצבע?
מה שמושך אותי ויגרום לי לעצור זו המוזרות, לקח לי זמן להבין מה אני רואה, אני חושבת שיש בזה גם משהו שמטריד את העין, מוציא מההקשר שלו". " רעיון מצויין לאריזה, אני מאד אוהב אותה והיא מצחיקה אותי. בשלב ראשון אתעסק במוזרות שלה ורק אח"כ אבדוק למה היא מיועדת